ניקי ואני....
ניקי הלכה לעולמה ביום שישי. היא הייתה כלבה מופלאה, חכמה וטובה, עם מבטים מלאי אהבה וכישכושי זנב שמחים, וחיוכים שאי אפשר לטעות בהם.
אני זוכרת כל מיני דברים וסיפורים שקרו לניקי (איתי או בלעדיי) וחשבתי לכתוב את מה שאני זוכרת... יותר בשבילי מבשבילה....לאוו דווקא בסדר כרונולוגי ולאו דווקא בדיוק בפרטים:-)
· "גוש קטן לבן": ניקי הגיעה אלינו כגוש פרווה לבן קטן ומתוק שבחיים הקצרים שלו הספיק לעבור כל מיני דברים נוראיים. היא פחדה מהכל, כולל אנשים וכלבים אחרים, היה לה קשה ללמוד לשתות וגם לישון ולהירגע. אחד הזכרונות הראשונים שיש לי מניקי הוא שהיא ישנה על הזרוע שלי בזמן שאני יושבת על הספה מול הטלויזיה. כזו קטנה היא הייתה.
· "מים לניקיטה": כמו שכתבתי קודם, ניקי לא שתתה מספיק (לא ברור אם מקושי או אי רצון) מה שהיוה דאגה גדולה. כל פעם שראיתי אותה עשינו "סשן" שתיה, בו אני שמה מים בכף היד שלי והיא שותה ממנה. בהדרגה הכנסתי את היד שלי לתוך הקערה עד ששתתה מתוך הקערה בזמן שהיד שלי בתוכה. (בדיעבד, מבחינה מקצועית של ניתוח התנהגות יש שם לפרוצדורה הזו שעשיתי, אל אז לא ידעתי, פשוט רציתי שתלמד לשתות מהקערה...). אחרי זמן מה ניקי קישרה את הנוכחות שלי לשתייה והייתה הולכת לשתות כל פעם שראתה אותי. מדובר על התניה כל כך חזקה, שגם עשר שנים אחר כך, עדיין הייתה הולכת לשתות כשהגעתי....
· "איזה פחד!": ניקי תמיד הייתה פחדנית... לאורך חייה התגברה על רוב הפחדים וכבשה פסגות חדשות. אני זוכרת כמה סצינות בהם חששה מאנשים חדשים שלא הכירה וניסתה להתחבא מאחורי הרגליים שלי! (מה שגרם לי לרוב כמעט ליפול בגלל הרצועה...) היא גם פחדה מכלבים עד שאיזה כלב שכן ניסה להיכנס לטריטוריה שלה בזמן שטיילנו והיא הפכה זאבה אמיתית והבריחה אותו! (דרך אגב, נראה שחיות קטנות יותר לא הפחידו אותה.. כמו צפרדעים שהייתה רודפת אחריהם בקפיצות תיש...)
· "דוב קוטב": הייתה לנו בריכת דגים בחצר של הבית. נו, סוג של. לפעמים, ניקי הייתה מנסה את מזלה במים (הלא כל כך נקיים) בצייד דגי זהב. האמת, אין לנו מושג מה חיפשה שם, רק שהייתה קופצת לשחייה בבריכה הרדודה ויוצאת עם פרווה לבנה רטובה שהזכירה לנו תמיד דובי קוטב. אה, ולפעמים היו נעלמים דגי זהב.
· "כלבת חורף": ניקי הייתה זאב לבד מעורב עם לברדור. או משהו בסגנון. בחורף הייתה לה פרווה מפוארת ורכה שהיה אפשר להעלים בתוכה כף יד שלמה. כשהיה יורד גשם לא תמיד הייתה נכנסת מיד למחסה או הבייתה, כך יצא שלפעמים טיילנו בגשם... ולפעמים היא סתם טיילה לה לבד והגיעה רטובה רטובה כשנמאס לה וביקשה להיכנס ולהתייבש איתנו. והדבר הראשון שעשתה כשנכנסה? ניערה את הפרווה שלה כך שמי שהתקרב (כולל קירות ורהיטים ) קיבל מקלחת פרטית עם ריחות ייחודיים... אבל היא עשתה את זה בכזו מתיקות שאי אפשר היה לכעוס עליה באמת...
· "שבת בבוקר": ניקי אהבה את המיטה שלי. בעיקר כשאני בה, אבל לא חובה. בשבת בבוקר הייתה מבקשת להיכנס הבייתה ורצה לחדר שלי. במקרה שהדלת הייתה סגורה לפעמים ישנה ליד הדלת וחיכתה שאתעורר (אז גירדה אותה בלי סוף עד שפתחתי) או ששיגעה את מי שהכניס אותה הבייתה שיכניס אותה גם אלי לחדר. כשנכנסה, קפצה לה על המיטה, ליקקה אותי לשלום והחלה להסתובב ולחפש מקום. לרוב היא תפסה כ-80% מהמיטה ואני התכרבלתי באחת הפינות.... אבל היא היתה כזו חמודה שאי אפשר להגיד לה לא!
· "מתנה קטנה": כשהייתה עוד גורה, והתעללה ברהיטים ונעליים, בעיקר נעלי בית וגרביים עם חיבה מיוחדת לאלו שלי (אבל ללא אקסלוסיביות) קנינו לה כל מיני דברים להוציא עליה את זעם השיניים כשביניהם היו גם עצמות שהן לא באמת עצמות. יום אחד גיליתי את אחת מהן מתחת לכרית שלי. ככה סתם, מתנה קטנה ורטובה.
· "קישטה!" – ניקי גדלה עם חתולים והחתולים גדלו איתה. אפילו כששני גורי חתולים חוצפנים במיוחד ניסו לגנוב לה בשר טרי מהצלחת, היא רק איימה עליהם, תפסה אותם בפיה ושמה אותם בצד ללא פגע מלבד רעד קל של פחד...(דרך אגב, מאותו יום שני החתולים האלו היו מקיפים את ניקי ואיזור האוכל שלה ממרחק בטחון כל פעם שעברו באיזור ). במהלך השנים ניסינו לאלף את ניקי וללמד אותה כל מיני פקודות, כשאחת המוצלחות הייתה לשבת. הרוב לא צלחו בידינו וניקי לימדה אותנו פקודות משלה. אבל מילה אחת, שאני לא חושבת שלימדנו אותה בכלל תפסה הכי טוב "קישטה!". ברגע שמישהו אמר את המילה עם הק', גם אם צעק וגם אם לחש, ניקי הייתה מזנקת לעבר החתול הקרוב ביותר ורודפת אחריו עד שטיפס על עץ או נעלם בצורה אחרת. אם לא היה חתול הייתה רצה עד שהייתה מוצאת אחד. אחלה דרך לשמור על כל החיות בכושר במילה אחת!
· "טיולים באוטו": ניקי אהבה טיולים באוטו, עדיף ארוכים (עם עצירת שירותים בסוף). היא הייתה נכנסת בסערה לאוטו ומחפשת תנוחה נוחה ליד החלון, גם אם זה אומר לשבת על מישהו, אז מה?!
· "גורי אדם": ניקה תמיד אהבה ילדים, וניסתה ללקק להם את כל מה שההורים איפשרו. היא הייתה מתמלאת חיות ואושר כשילד התקרב אליה או רצה ללטף אותה.
· "לעוף עם העורבים": ניקה תמיד ניסתה לתפוס ציפורים. לרוב ללא הצלחה. אבל זה תמיד היה מרתק משעשע לראות אותה מזנקת לריצה מהירה לקראת ציפור (לרוב עורב) וממשיכה לרוץ אחריו כשהוא כבר בשמים, עם הראש למעלה - עוקבת אחריו כמו נמרה.
· "מאכלים מיוחדים": ניקי אהבה לחם (בעיקר אם אפשר להחביא באדמה), ענבים (בעיקר קפואים), עגבניות (בעיקר שרי) והייתה מוכנה לנסות כמעט כל דבר בתנאי שאין בו כדור מוחבא. כשהייתה צריכה לקחת כדורים הייתה מספיק רגישה ומוכשרת כדי לפרק ענב (!!) ולהוציא ממנו את הכדור שהוחבא בתוכו, ולאכול את מה שנשאר.
· "לרוץ ולשבת": ניקי אהבה לרוץ במרחבים הפתוחים, להשתולל ולהתגלגל בדשא ולהיות קרובה אלינו. לפעמים היא פשוט הייתה שם. כשהייתי בהריון, העברתי איזה כיסא מבית לבית. באמצע התעייפתי והתיישבתי על הכיסא. ניקי באה והתישבה לידי, ככה סתם.
· "שיתוף פעולה": ניקי שיתפה פעולה עם חתולים לעיתים קרובות, בעיקר עם אלו המוכשרים ויוכלים לפתוח דלתות בשבילה. אני זוכרת פעם אחת שחתול קפץ על הידית וניקי דחפה את הדלת עם האף ושניהם נכנסו. נשבעת!
· "געגועים": אני הכי מתגעגעת לשמחה שלה כשהיא ראתה אותי ולעיניים החומות והאוהבות שלה.
ניקי פיקי, תמיד נזכור אותך קטנה ונהדרת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה