ביום ראשון נסעתי לאוניברסיטה, לתרגל את כישורי התרגול שלי. כמה דקות אחרי שעליתי התפנה מושב אחד בו יושבים מול אדם אחר. התיישבתי וראיתי את הארי פוטר, סליחה, נער צעיר, לא שרירי במיוחד , עם משקפיים קצת מוזרים וקצת ירוקים, סנדלים קצת גדולים וקצת כתומים ומכנסי שלושה רבעים. ניסיתי להחליט אם הוא דומה יותר להארי או לנער מהסיפור שאינו נגמר. הוא ישב עם ספר ולא הוריד ממנו את העיניים. בזוית המסוימת הזו, לא הצלחתי לראות את שם הספר, אבל אחרי כמה דקות כבר החלטתי – הסיפור שאינו נגמר! קצת סיבובים וקצת פקקים, והנער הזיז את הספר רק קצת, בדיוק מספיק כדי שאראה את הכותרת על הכריכה "הסיפור שאינו נגמר".
האוטובוס עצר ליד האוניברסיטה ואני ישר חיפשתי את פלקור בשמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה