לילילילי

אני לא אוהבת שירים מזרחיים. ככלל. אני אוהבת את הרוק הכבד המלא גיטרה, דיסטורשן ובלאגן. טוב, נו, על מי אני עובדת, יש עוד כמה דברים שאני אוהבת, ביניהם משתחלים להם גם שירים מזרחיים. היום חברה למשרד ביקשה שאני אגביר את הרדיו בשיר שההתחלה שלו נשמעה כאילו הוא שר בכלל בשפה מזרח-תיכונית אחרת... אבל אחרי ששמעתי את כולו, והשתוללנו בחדר, ואח"כ שמנו אותו בלופ ביו-טיוב היא אמרה וקבעה עובדה "זה שיר שעושה שמח". לי הוא עשה רק "לילילילילילילילי" בראש (חלק מהפזמון או משהו).

סיימנו לעבוד ויצאנו, היה לי טרמפ עם אותה חברה, שרנו בדרך עוד קצת "לילילילילילי" עד איפה שהיא הורידה אותי. המדרכה הייתה שחורה כפחם (טוב, ביאליק, רמת גן, קיץ, איככככס) ועליה ישב / שכב / רבץ כלב לבן מופלא. (אני לא יודעת אם הכלב היה מופלא, אבל הצבע הלבן הבוהק שלו היה מופלא בהחלט!). התקרבתי לבדוק אם הוא אמיתי והוא לא זז אבל הסתכל אליי בעיניים בהירות ויפות.

חשבתי לעצמי "לילילילילי" והלכתי לחנות המיצים שאני עוצרת בה בדרך לתחנת האוטובוס ממנה אני לוקחת אוטובוס....ונסעתי הבייתה.

שיהיה סופ"ש מופלא, עם הרבה לילילילילילילילי.

(ולא, אני לא מכניסה לינק לשיר).

אה, ועוד משהו, ניסיתי לראשונה שילוב של תות אננס ואפרסק. משו משו. :)

רות, סוף.